שני ציורים של משפחות לא קדושות

ביקור נואש, משחרר, במוזיאון פיצוויליאם אתמול אחרי הצהריים 

 

1. האם מבקרת את הילדה אצל המטפלת  (ג'ורג' מורלנד, 1788)
כמעט כל המעמדים שמתועדים או מדומיינים בציורים התלויים באולם המוקדש ליצירות אמנות מהמאה ה-18 הם מעמדים זרים לצופה בהם היום (במובן שהוא לא נתקל בהם בחיי היומיום שלו). ופתאום סצינה מן ההווה, סצינה יומיומית: אמא מבקרת את בתה אצל המטפלת (בתינוקייה, בגן הילדים). האם צויר המעמד הזה שוב, לפני או אחרי הציור של ג'ורג' מורלנד? אין לי מושג.

כל פרט בציור מרתק אותי. סיפור נבנה בו. והוא פתוח לפרשנות. מקומה של הילדה בין שתי הנשים – הפנים שלה מופנות אל האם, הגוף שלה אל המטפלת, היד מונחת על החזה של המטפלת (את מי היא מבקשת? היא שמחה לראות את אמה? היא מזהה אותה?). הדמיון וההבדלים בין שתי הנשים – שתיהן מסתכלות על הילדה, הידיים שלהן כמעט נפגשות על מותניה, המטפלת יושבת, האם עומדת, מתכופפת אל בתה (אולי לא מספיק מתכופפת? כמה זמן הבת נמצאת שם כבר? מהבוקר? שבוע? חודש? כמה זמן לא ראו זו את זו?). הבגדים ההדורים מדי של האם בתוך החדר הצנוע. שתי הילדות המוטלות בשולי הסצינה, בשני הקצוות של החדר – אחת ישנה ליד המטפלת ולי נדמה שנרדמה לאחר שמיררה בבכי. השנייה משחקת לבדה על הרצפה, לא מסתכלת במה שקורה בחדר, אולי פגועה, אולי לא שיחקו איתה זמן רב. מאחורי גבה של האם יש ילדה נוספת. זו האחות הגדולה – במה היא מתבוננת? באחותה הקטנה? במטפלת? (חושבת מה? האם גם היא הייתה אצל המטפלת הזאת? למה היא בבית עם אמה ולא מוטלת בחדר של המטפלת כמו שתי הילדות האחרות, שנראות בנות גילה?). אם הסצינה הזאת היתה נכתבת כסיפור, הייתי בוחר בה להיות המספרת.
ומי שלא נמצא בסצינה – גברים. איפה האחים? למה יש רק ילדות אצל המטפלת? איפה האבא?

2. המשפחה הקדושה  (ססופרטו, 1605-1685)

שוב, אחרי כל הציורים הדרמטיים של הבתולה והבן באולם האיטלקי, שמשאירים אותי די אדיש, משועמם אפילו, התמונה הזאת, בטבעיות שלה, ברגילות שלה. וגם בגלל הכחול.

בין הייצוגים הפומפוזיים של "המשפחה הקדושה" (של "קדושת המשפחה"), ייצוג יפה בפשטותו. אפילו האבא נמצא כאן, יוסף (בדרך כלל הוא לא נמצא או שהוא נמצא בשולי המעמד), ופניו אפילו יפות, והוא לובש בגדים באותו כחול נהדר של הבגדים של מרים. יש איזה שוויון לא רגיל בין האם, האב והבן במשפחה הקדושה (מרים מגישה את היד של בנה לפיו של האב ומסתכלת עליו, לא על הבן). וגם העירום של הילד הקדוש די פשוט, עירום ערום, בלי הילה (אני לא חושב שהילד הזה יגדל להיות ישו). ובנשיקה של יוסף ליד של הבן הקדוש אין הערצה – יש קירבה, יש רוך, נדמה לי – אני חושב שזו נשיקה שהרבה אבות נישקו את בניהם.

(מוזר לכתוב על ציור – בזמן הכתיבה ממש העיניים אף פעם לא רואות את התמונה, המבט מוסט ממנה)